לרוב, תופעת הניכור ההורי תיגרם ע"י הפרעת אישיות של ההורה המנכר כמו נרקיסיזם קיצוני, הפרעת אישיות גבולית והפרעת אישיות אנטי-חברתית. ברוב המקרים, ההורה המנכר יכחיש את הפרעות אלו וגרוע מכך, יאשים את ההורה השני בחולי נפש ויעסוק בהתנהגויות שליליות כמו העצמת סכסוכים. אלו לא ההורים היחידים שעוסקים בניכור הורי אלא הם הקבוצה שהסיכון עבורה הוא הגדול ביותר.

ילדים המנוכרים להורה אחד עלולים: לחוות כעס מוגבר, לחוות תחושות מוגברות של הזנחה, ללמוד דפוס הרסני שהם מעבירים לאחרים , לקחת על עצמם ראייה מוטה של ​​המציאות ולהיות בעלי נטיה לשקר לגבי אחרים, להיות לוחמניים כלפי אחרים עקב למידה של מנטליות של "אנחנו נגד הם", לראות דברים בצורה מאוד דיכוטומית של "שחור ולבן", ולהפגין חוסר אמפתיה.

כאשר הילד מתחיל לחקות את שנאת ההורה המנכר כלפי ההורה המנוכר, הניכור מתרחש. בסופו של דבר, הילד מאמין בנקודת המבט של ההורה המנכר מכיוון שכדי להראות תמיכה להורה זה, עליו לעשות זאת. הבחירה של הילד לא לתמוך רגשית בהורה השני אינה משהו שהילד למד לעשות מאז לידתו. בשלב מסוים, הילד מאמץ לחלוטין ובאופן אבסולוטי את נקודת המבט של ההורה המנכר לגבי ההורה המנוכר והמחזור הושלם. הילד חסר כל אמפתיה כלפי ההורה המנוכר ורואה אותו רק דרך עיניו של ההורה המנכר.

חשוב לתעד הכל ביומן: ביקורים שהוחמצו או התנהגות מנכרת בנוכחות הילד. היו עקביים עם ילדכם לא משנה איך הם מגיבים אליכם, אל תנטשו אותם ופנו לעורך דין בצורה מיידית!